"ספר האבן" הסופר ג'ונתן פפרניק על כתיבה ופרסום

יונתן פפרניק הוא המחבר את אוספי הסיפורים * עלייתו של אלי ישראל *, * אין אחרים * ו * ספר האבן *. הבדיוני שלו הופיע בכתבי עת ספרותיים רבים, כולל: * Nerve *, * Post Road *, * Green Mountains סקירה *, * רכבת לילה *, * Blunderbuss *, * Folio * ו * עימות *. עבודתו הייתה אנתולוגית * שבט אבוד: ספרות בדיונית מן הקצה *, * Scribblers על הגג *, * הרגע, * * פתאומי נוער נוער * ו * שש מילים זיכרונות על החיים היהודיים *. דרה הורן קוראת לפפרניק "סופר מקורי לחלוטין", והניו יורק טיימס כותב: "יש וודאות שרירית לסיפוריו הטובים ביותר של פפרניק". פפרניק לימד כתיבה בדיונית במכון פראט, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת בר אילן, מכללת אמרסון גראב סטריט סופרים ומכללת אמרסון. יליד טורונטו, פפרניק מתגורר עם אשתו ושני בניו מחוץ לבוסטון, שם הוא סופר בכיר במכללה בבוסטון.

רחל שרמן: אתה יכול לתאר את המסע של כתיבת ספר האבן? איך לקח לך לסיים? מה נתן השראה לרעיון?

ג'ונתן פפרניק: ספר האבן לקח לי זמן רב לכתוב. אני ממש התחלתי לכתוב את זה בספטמבר 2000 אחרי אוסף הסיפורים הראשון שלי * עלייתו של אלי ישראל * הופצה עם המו"לים של ניו יורק. עסקתי בנושא הקיצוניות היהודית באוסף הסיפורים והרגשתי שעדיין לא טיהרתי את הקסם, ולכן החלטתי שאני רוצה לכתוב רומן חדש בברוקלין, שבו גרתי אז. מעניין, הרומן התחיל לבוא יחד במהלך כונן פחות רדיו מאוניברסיטת ווסליאן לפורט גרין, ברוקלין.

ראשית, אביו של הגיבור, השופט המפלצתי וולטר סטון התחיל להמציא במוחי. אבא שלי ניסה אז להיות שופט בקנדה ולא היה לו מזל, ואני רציתי שהוא יראה שלא כל השופטים הם אנשים גדולים ושאין בושה שלא להפוך לשופט.

ידעתי גם כי הדמות הראשית שלי היא צעיר אבוד באמצע שנות ה -20 שלו, אשר היה מנוכר מאביו זה עתה מת. וידעתי כי הדמות שלי תתחיל את הרומן על הגג שלו בהתחשב בהתאבדות. מעבר לזה, זה היה ממש קשה לשים את הרומן יחד כפי שידעתי שאני רוצה את זה כדי להפוך את אוסף הסיפורים שלי נראה PG בהשוואה, רציתי לכתוב משהו נפץ, דלקת, משהו זה באמת היה ליצור דיון ודיון. כתבתי זמן רב בחושך, לא ידעתי איך להגיע לאן שאני רוצה אבל לחץ על ולאחר שנתיים או שלוש את הנרטיב התחיל ליפול לתוך המקום.

פעם התחברתי עם העורך הנפלא שלי מישל קפלן בספרי עץ האיגום בתחילת 2014, תהליך הכתיבה באמת המריא. אני די הרבה לשכתב את הספר עם אותה דוחף אותי תמיד לחפור עמוק יותר כדי להפוך את הדמויות שלי מימדי יותר, לדחוף אותם חזק יותר, באמת לקחת סיכונים ולאחר שמונה חודשים מאוחר יותר, היה לי מאה שלושים וחמישה אלף כתב היד מילה כי הוא הספר שיש לנו היום.

אתה יכול לדבר על הניסיון שלך לפרסם את הספר הזה עם ספרי עץ? מה עושה עץ התאנים שונה מבעלי אתרים אחרים?

הניסיון שלי בעבודה עם עץ התאנה היה נפלא, ראשית בגלל הקשר ההדוק שהייתי מסוגל לקבל עם העורך שלי. כשהרומן שלי הוא אחד מארבעת הספרים הראשונים שהם מפרסמים ברשימת ההשבעה שלהם, קיבלתי תשומת לב רבה לא רק מהעורך, אלא מכל שאר הספרים בהוצאה לאור. אני יודע הרבה בתים גדולים אולי נראה יותר יוקרתי, אבל זה קל ללכת לאיבוד בתוך הדשדוש, ואני תמיד הרגשתי כי הספר שלי היה מודאג מאוד לא רק לי, אלא לעתיד מאוד של עץ התאנה, כפי שהם רצה לעשות התזה גדולה בעולם הספרותי.

אני חושב שהם מיוחדים, לא רק בגלל תשומת הלב שהם נותנים לסופרים שלהם, אלא גם משום שהם לא מפחדים לקחת סיכונים ולעבוד באמת עם נושא קשה, רומנים כי מו"לים מיינסטרים יותר עשויים לפחד לקחת על עצמו. אף אחד בעץ אי-פעם לא ביקש ממני להשמיע שום דבר, למעשה להיפך, נאמר לי לא למשוך את האגרופים שלי ולהניח לרומן ללכת לאן שהוא צריך.

כמו הספר שלך עוסק בנושאים רבים שנויים במחלוקת, האם היו לך תגובות שהפתיעו אותך?

מאז הספר כבר בחוץ פחות משבוע, עדיין לא היו לי תגובות רבות, למעט כמה ביקורות preublication שהיו חיוביים מאוד. יש בי חלק שמדמיין שחלק מהקוראים היהודים יראו בספר הזה "רע ליהודים", שלדעתי הוא רעיון מגוחך מלכתחילה, אבל זה יהיה נקודת התחלה מצוינת לשיחה חשובה מאוד על קיצוניות.

מהי חיי היומיום שלך כמו? איך אתה מבנה זמן הכתיבה שלך?

מאז אני מלמדת במשרה מלאה בקולג 'אמרסון ויש לי שני ילדים צעירים זה לא תמיד קל למצוא זמן לכתוב. אני נוטה להיות סופר "מפוספס", אשר בהחלט הוצג עם הרומן הזה, כאשר שיכתבתי את הספר כולו תוך שמונה חודשים. פעמים רבות כתבתי שש ושבע שעות ביום, אבל אני יכול גם ללכת חודשים וחודשים בלי לכתוב. למרות שלפעמים אני מרגיש אשם בקשר לזה, אני חושב שהמוח צריך זמן לטעינה, וסופר תמיד כותב במובן שהוא תמיד אוסף רעיונות בתת-מודע שלו ומטפח את הרעיונות האלה עד שהם מוכנים לקפוץ לחיים.

עם המשפחה, עם זאת, זה קצת משא ומתן, ואני צריך לבדוק סכום הוגן על מנת לתת את הרומן שלי את הזמן שהוא צריך שזה יתעורר לחיים.

איזו עצה יש לך עבור סופרים צעירים?

ובכן, העצה הבסיסית שלי היא כי סופרים צעירים צריכים לקרוא ולקרוא הכל ולקרוא ללא הרף - הן כתיבה עכשווית וקלאסיקה. הם צריכים להרגיש שהם אף פעם לא יודעים מספיק. אני מאמין שאנחנו תמיד תלמידי הכתיבה, בין אם אנחנו צעירים או זקנים - אין רגע שבו אנו מגיעים, כשאנחנו יכולים לומר שעשינו את זה, זה תהליך מתמיד.

חשוב גם לסופרים לשבת על הכיסא מול המחשב או כרית נייר ולקבל את העבודה. אין שום דבר אופנתי להיות סופר, זה על הבדידות של לשים משהו על הדף ולאחר מכן לשנות ולעדכן ולעדכן עד שזה מרגיש צודק לחלוטין.

סופרים צעירים וזקנים צריכים לאזן את היהירות עם הענווה. כאשר אנו יושבים לכתוב, אנחנו יוצרי, אלים מיניאטורי ואנחנו צריכים לכתוב עם תחושת השחצנות הגדולה ביותר, כפי שאנו יוצרים אמיתי, רב מימדי בני אדם, עולמות אשר באביב לחיים מן הדף. עם זאת, כאשר אנו יוצאים אל העולם כסופרים, אנחנו צריכים להציג את עצמנו בענווה רבה. יש כל כך הרבה דברים שאנשים יכולים לעשות עם הזמן שלהם, בין אם הוא צופה בסרט, או משחק במשחקי וידאו או להסתובב עם חברים, ויש אלפי ספרים שפורסמו מדי שנה, ואין סיבה לאף אחד מחוץ למעגל האישי שלנו שמישהו יקרא את הספרים שלנו, במיוחד אם אנחנו יהירים או זכאים בכל דרך שהיא.

סופרים צריכים להציג את עצמם בצורה ידידותית, נגיש, הבנה כי אנו מבקשים הרבה עבור מישהו לבלות חמש או שש שעות או יותר לבד עם המילים שלנו רק כדי לשמור אותם החברה.

יונתן יהיה לקרוא בבית הספרים גרינלייט בברוקלין ניו יורק ב 18 במאי בשעה 19:00. תאריכי הסיור האחרים שלו מופיעים כאן.