חוק ואגנר משנת 1935 (חוק יחסי עבודה לאומי)

חוק ואגנר משנת 1935, הידוע גם בשם "חוק יחסי העבודה הלאומי", מבטיח את זכותם של העובדים לארגן את המסגרת המשפטית ליחסי עבודה וניהול. בנוסף להגנה על עובדים, החוק סיפק מסגרת לקיבוץ קולקטיבי. היא נועדה להעמיק את הסיכוי לאינטרסים מסחריים ללא שיבוש מהשביתה ובכך להגן על העסקים ועל הכלכלה, כמו גם על העובדים.

חוק ואגנר משנת 1935 (חוק יחסי עבודה לאומי)

חוק ואגנר מגדיר ואוסר על חמישה נוהלי עבודה בלתי הוגנים (אחרים נוספו מאז 1935). אלו כוללים:

• התערבות, ריסון או כפייה של עובדים במימוש זכויותיהם (לרבות חופש הצטרפותם או ארגוןם של ארגוני עבודה ולהתמקח באופן קולקטיבי על שכר או תנאי עבודה)
• שליטה או הפרעה ליצירה או לניהול של ארגון עבודה
• להפלות עובדים כדי להרתיע או לעודד תמיכה בארגון העבודה
• מפלה (כלומר, ירי) עובדים שמגישים כתבי אישום או מעידים על פי חוק ואגנר
• סירוב להתמקח יחד עם נציגי עובדים

המועצה הלאומית ליחסי עבודה

חוק ואגנר יצר גם את המועצה הלאומית ליחסי עבודה, שמפקחת על יחסי האיחוד-האיגוד.

המועצה הלאומית ליחסי עבודה מייעדת את המבנה החוקי להיווצרות ולגיבוש האיגודים ולניהול הבחירות.

הוועדה תחקור האשמות של עובדים, נציגי איגוד ומעסיקים כי זכויותיהם על פי חוק ואגנר הופרו. היא מעודדת את הצדדים להגיע להסכמים ללא פסקי דין ומאפשרת יישובים של סכסוכים.

הוועדה עורכת דיונים ומחליטה על מקרים שאינם מסולקים באמצעות גישור.

הוא מפקח על אכיפת צווים, כולל ניסיונות של מקרים לפני בית המשפט לערעורים בארה"ב כאשר הצדדים אינם פועלים על פי החלטות מועצת המנהלים.

חוק טאפט-הארטלי

חוק ואגנר תוקן בשנת 1947 על ידי חוק טאפט-הארטלי, שסיפק מספר מגבלות להשפעת האיגודים המקצועיים. המחוקקים דאז סברו כי מאזן הכוחות השתנה לטובת האיגודים.

החוק מעניק לעובדים את הזכות לסרב לחברות באיחוד ולהגדיר את האיגודים המקצועיים אם הם אינם מרוצים מהייצוג שלהם במיקוח קיבוצי. החוק גם מציב דרישות על האיגודים, כולל כי הם מכבדים חוזים קיימים ללא מכה ו להימנע משני חרמות או שביתות נגד חברות עושה עסקים עם המעסיק שלהם.

על פי המועצה הלאומית ליחסי עבודה (NLRB), נאסרה גם על האיגודים לגבות דמי חבר מופרזים או דמי ייזום, ומן "ריצת נוצות" או גרימת מעסיק לשלם עבור עבודה שלא בוצעה. החוק החדש הכיל "סעיף דיבור חופשי", ובלבד שהבעת הדעות, הטיעונים או הדעות לא תהווה ראיה לפרקטיקת עבודה בלתי הוגנת, ללא איום של תגמול או הבטחה לתועלת.

כמה שינויים משמעותיים נעשו בבחירות לייצוג. המפקחים לא נכללו ביחידות המיקוח, והמועצה נאלצה לתת טיפול מיוחד לעובדים מקצועיים, לבעלי מלאכה ולשומרי המפעל בקביעת יחידות המיקוח.

דוגמאות ספציפיות להפרות לחוק האיחוד

NLRB מספק את הדוגמאות הבאות של המעסיק והתנהגות האיגוד המפרה את החוק.

דוגמאות להתנהגות מעבידים המפרה את החוק:

• איום עובדים עם אובדן מקומות עבודה או הטבות אם הם מצטרפים או מצביעים לאיגוד או עוסקים בפעילות מתואמת מוגנת.
• איום לסגור את המפעל אם העובדים בוחרים באיגוד לייצג אותם.
• חקירת עובדים על אהדתם או פעילותם בנסיבות הנוטות להפריע, לרסן או לכפות על העובדים לממש את זכויותיהם על פי החוק.
• הטבות מבטיחות לעובדים כדי להרתיע את תמיכת האיחוד שלהם.
• העברה, הטלה, סיום, הקצאת עובדים למשימות עבודה קשות יותר, או הענשת עובדים בכל דרך אחרת, משום שהם עוסקים באיגוד או בפעילות מוגנת מוגנת.

• העברה, הטלה, סיום, הקצאת עובדים משימות עבודה קשות יותר, או אחרת להעניש עובדים כי הם הגישו חיובים הוגנים עבודה בפועל או השתתפו בחקירה שנערך על ידי NLRB.

דוגמאות להתנהגות ארגון העבודה המפרה את החוק:

• איומים על העובדים כי הם יאבדו את עבודתם, אלא אם כן הם תומכים באיגוד.
• מבקש להשעות את העובד, להשמיט אותו או להענישו אחרת בגין היותו חבר באיגוד, גם אם העובד שילם או הציע לשלם דמי חניכה חוקיים ועמלות תקופתיות לאחר מכן.
• סירוב לעבד תלונה משום שהעובד מתח ביקורת על פקידי האיגודים או מפני שעובד אינו חבר באיחוד במדינות שבהן אסורות איגוד הביטחון אינן מותרות.
• קנס עובדים שהתפטרו באופן חוקי מהאיגוד על מנת לעסוק בפעילויות מוגנות מוגנות לאחר התפטרותם או לחציית קו משוגע בלתי חוקי.

• מעורבות בהתנהלות בלתי הולמת של משמרות, כגון איומים, תקיפה או חסימה של מתנגדים שאינם מעסיקים.
• התמודדות עם בעיות שאינן קשורות לתנאי העסקה או לכפיית נייטרלים בכפייה לסכסוך עבודה.